<h1>שבלי הלקט סימן פ'</h1>
<h2>דף כא.</h2>
ואין המפטיר רשאי לפתוח בהפטרה עד שיגלל ספר תורה, כדאיתא בסוטה [ל"ט ע"ב]. והטעם דאיכא ביזיון לספר תורה שלא נגלל עדיין והם קורין בנביא, כדאמרינן ביומא [ע' ע"א] ונייתי ספר תורה אחרינא וניקרי ביה, ומשני משום פגמו של ראשון. ואם בספר תורה אחר אסור לקרוא כל זמן שהראשון פתוח, משום פגם דראשון, כל שכן שאסור להפטיר בנביא עד שיגלל ספר תורה. ומצאתי לגאונים ז"ל, שכשמברך אחר ההפטרה אינו רשאי לסלק ספר הנביאים מלפניו כדי שיראה ויברך על מה שהפטיר. ושבת וראש חדש, פסק רבינו חננאל זצ"ל, שחותמין בהפטרה מקדש השבת וישראל וראשי חדשים, דאמר ר' יהושע בן לוי יום הכיפורים שחל להיות בשבת המתפלל תפילת נעילה צריך להזכיר שלשבת. מאי טעמא. יום הוא שנתחייב בארבע תפילות. ודחה להא דרב גידל, דאמר רב גידל אמר רב ראש חודש שחל להיות בשבת המפטיר בנביא אינו צריך להזכיר שלראש חודש שאילמלי שבת אין נביא בראש חודש. ובעל המאור לא פסק כן, ודימה אותה להא דאמרינן יום טוב שחל להיות בשבת היורד לפני התיבה ערבית אינו צריך להזכיר שליום טוב, שאילמלי שבת אין שליח ציבור יורד לפני התיבה ערבית ביום טוב, הכא נמי אילמלי שבת אין נביא בראש חודש. וכן פסק בעל הדיברות. מכל מקום סוגייא דשמעתא אזלא כרבינו חננאל זצ"ל, ואידחיא לה הא דרב גידל, וצריך להזכיר שלראש חודש. וכן פסק גם רבינו ישעיה ורבינו שלמה זצ"ל.
<h2>דף כג.</h2>
איבעיא להו מפטיר מהו שיעלה, פי' למניין העולים לקרות בתורה. רב הונא ורב ירמיה בר אבא, חד אמר עולה וחד אמר אינו עולה. ופסק רבינו יצחק פאסי זצ"ל דמפטיר עולה, וכן כתב רבינו תם זצ"ל שעולה, שהרי בט' באב ויום הכיפורים במנחה אנו עושין השלישי מפטיר, וכיון דלא קרי מפטיר בתורה אלא משום כבוד תורה למאן דאמר אינו עולה למניין שבעה, אית לן למימר דלמניין שלשה נמי לא סליק, כדאמרינן הכא אליביה למניין שבעה. ואמר רבינו זצ"ל, דהילכך נהגו לעשות המפטיר ממניין שלשה. ומה שאין אנו עושין כן בשבת ויום טוב להעלותו למניין שבעה ששה וחמשה, בשבת ויום הכפורים ובימים טובים, משום דהתם מוסיפין עליהן, כדתנן במתניתין. והשתא אתי אליבא דכולהו, דלמאן דאמר עולה הוי המפטיר שמיני ואין בכך כלום, דמוסיפין עליהן, ואף אם הוא קטן הרי הוא כגדול, שהרי הוא עולה ממנין שבעה. ולמאן דאמר מפטיר אינו עולה הרי קראו ז' לפניו. ורב נטרונאי גאון זצ"ל כתב משמא דרבנן סבוראי היכא דקרו שיתא ואפסיקו בקדישא והדר מפטרי אינו עולה. והיכא דלא אפסיקו בקדישא מקמי הפטרה עולה. ורבינו ישעיה זצ"ל כתב דמפטיר אינו עולה. ומה שנסתייע רבינו תם זצ"ל, מתשעה באב ויום הכיפורים במנחה שנהגו לעשות השלישי מפטיר ונמצא עולה מן המניין, נראה לי, שאין זה סיוע, שלא חייבו חכמים להפטיר אלא בשבתות וימים טובים שיש שם אסיפת עם, אבל בשיני ובחמישי ובשבת במנחה וראשי חדשים וחולו שלמועד קתני ואין מפטירין בנביא. אלמא לא חייבו חכמים להפטיר, אבל מיהו אם רצו להפטיר מפטירין. והא דאמרינן בפרק בני העיר [ל"א ע"א], שמפטירין ביום הכיפורים במנחה ביונה ובתשעה באב באסוף אסיפם, ומאי דאמרינן נמי בפרק הקורא בתרא [כ"ב ע"ב], שאם חל תשעה באב להיות בשיני ובחמישי קורין שלשה ומפטיר אחד, ומאי דאמרינן נמי בפרק במה מדליקין [שבת כ"ד ע"א] אמר רב אחדבוי בר מתנה אמר רב מתנה אמר רב יום טוב שחל להיות בשבת המפטיר בנביא במנחה אינו צריך להזכיר שליום טוב, שאלמלי שבת אין נביא במנחה ביום טוב, כל אלה אינן חובה, אלא שאם רצו להפטיר מפטירין. ולא פליגי כל הני דמתניתא אמתניתין. וכיון שכל אילו ההפטרות אינן חובה כמו שהן אותן שליום טוב ויום הכיפורים ושבת, לא תיקנו חכמים שהמפטיר בהן יהא קורא בתורה תחילה לכבוד התורה, שהרי אינן חובה, וקריאת התורה היא חובה. אבל הפטרת יום טוב ויום הכיפורים ושבת שהיא חובה כמו קריאת התורה, אם לא היה המפטיר קורא בתורה תחילה היו משוין ההדיוטות הנביאים לתורה. לכך התקינו שיקרא בתורה תחילה. וכיון שאינו קורא אלא לכבוד התורה אינו עולה מן המניין. אבל ההפטרות שאינן חובה אינו צריך המפטיר לקרוא בתורה תחילה. הילכך אם נהגו לעשות שלישי מפטיר אין בכך כלום, שאין ראוי לומר כאן מפטיר עולה למניין שלשה, שלא היה חייב מפטיר זה לקרוא בתורה. ומן הדין אם היה רוצה אחר להפטיר היה יכול בלא קריאת התורה, אלא שנהגו שהשלישי שקרא בתורה משום חובה יהא מפטיר. ואינו חולק בזה כי האומר שאין המפטיר עולה ממניין שבעה, מפני שלא היה חייב המפטיר זה לקרוא בתורה תחילה שתימצא קריאתו לכבוד תורה.
תנו רבנן קטן קורא בתורה ומתרגם ומפטיר בנביא. והמפטיר בנביא לא יפחות מעשרים ואחד פסוקים, כנגד שבעה שקראו בתורה. ואי סליק עניינא, כגון עולותיכם ספו על זבחיכם (ירמיה ז', כ"א) לא בעינן כ"א פסוקין. ותניא מדלגין בתורה בעניין אחד ובנביא בשני עניינות, וכאן וכאן בכדי שלא יפסוק מתורגמן. ואין מדלגין מנביא לנביא ובנביא שלשנים עשר מדלגין. בוורמשא אמרו בשם רבינו יצחק לוי זצ"ל שהיה מנהג להפטיר בשבת שכופלין וקורין שתי פרשיות בהפטרה שלסדר פרשה ראשונה ככל השנה ולא בהפטרה שלפרשה שנייה, לפי שיש בכל הפטרה מעין פרשה ראשונה ומעין פרשה שנייה, כגון הפטרת נעמן יש בה מעין אשה כי תזריע, וזאת תהיה. ומנהגינו להפטיר בהפטרת פרשה שנייה. וכן נכון, שהרי בה אנו מפסיקין ובה קורא המפטיר בתורה.
